לפני שאתחיל לתת את דעתי על הספר, ברצוני לציין שספר זה ישב אצלי על המדף במשך יותר משלוש שנים, ושקיבלתי אותו כמתנת פרידה מצוות עבודה שעזבתי בזמנו.
למה הוא שכב לי על המדף כל הזמן הזה? אני לא באמת יודעת את התשובה, הרי אני קונה ספרים מסיבות שונות, החל מכריכה יפה, סופר שאני אוהבת ועד הז'אנר. יש לי מעל ל-50 ספרים בספרייה שעדיין לא קראתי. כנראה שאני כמו הפאשניסטות שקונות עוד בגד לארון – אני קונה עוד ספר לספרייה.
ובכל זאת, הרגשתי צורך לכתוב על הספר הזה, אפילו שהוא נמכר לפני למעלה ל-5 שנים, ואין עוד ספר מתורגם של הסופרת להתענג עליו, במידה ואהבתן את ספר זה.
אז מה כן גרם לי לרצות לנקות ממנו את האבק שהצטבר עליו במשך שלוש שנים? האמת היא שהמתרגמת. יצא לי להכיר הכרות קצרה עם המתרגמת אינגה מיכאלי, שתרגמה בין היתר את ספריו של סטיבן קינג. יום אחד במהלך הסגר אינגה שיתפה באינסטגרם שלה את מדף הספרים המתורגמים שלה, וגיליתי שם אוצרות קסומים שנמצאים גם על מדפיי, ספרים שקראתי לפני יותר מעשור(!) אך עדיין זכורים לי כהנאה צרופה. באותו רגע שלחתי לה הודעה, קשקשנו קצת, והחלטתי לבדוק איזה עוד ספרים מתורגמים שלה יצא לי לקרוא. אחד הטובים שבהם, שקראתי בתחילת הסגר הראשון, היה "הזמיר" (המעולה!), ודיברנו על כמה תרגום הספר חשוב לא פחות מהכתיבה עצמה.
אחד הדברים שמפריעים לי מאוד הוא טעויות הקלדה בספר. אני מעולם לא ערכתי ספר, אבל אני מתארת לעצמי שעוברים על הספר לפני ההדפסה לפחות פעם-פעמיים בכדי למנוע טעויות, ועדיין אני מוצאת אותן כמעט בכל ספר שאני קוראת. לי באופן אישי זה גורע מאוד מהחוויה, אך אני לא פוסלת את הספר בשל כך.
long story short, במהלך החיפוש בספרייה גיליתי גם את הספר הזה, שתורגם גם הוא על ידי אינגה מיכאלי, והחלטתי שהוא יהיה הספר הבא שאקרא. בין אם הוא יהיה טוב או לא, אני כבר אגלה במהלך הקריאה.
צבעים נמלטים מספר לנו על חבורת אמנים בפריז של תחילת שנות ה-30, אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, תקופה שעליה לא קראתי הרבה, אך כמו תמיד שמחה ללמוד עליה דרך ספרי הז'אנר. ג'וליאן קליין הוא יהודי חרדי משיקגו שהתקבל לאקדמיה לאמנויות בפריז, אך לפני שרגלו דורכת במקום, הוא פוגש את אדריאן וז'קוב לוי, זוג יהודים מפריז, וחברם הטוב פליקס פון ברדוב הגרמני, בנו של אריסטוקרט מברלין הקרוב למפלגה הנאצית ההולכת וגוברת בכוחה. חבריו החדשים של ג'וליאן לוקחים אותו תחת חסותם; הם יוצרים, מבלים וגרים יחד, עד שפליקס נאלץ לחזור לגרמניה כדי לעבוד עם אביו. ז'קוב וג'וליאן באים בעקבותיו לגרמניה, ויחדיו הם מציירים עם האמן האוונגרדי הנודע ארנסט אנגל.
קשה לכתוב תקציר על ספר שהעלילה בו מתפתחת כל כך ללא ספוילרים, ולכן לא ארחיב יותר ואומר רק שלא קראתי את התקציר האחורי בגב הספר לפני שצללתי אליו, החלטתי פשוט לזרום, הרי אם הספר על המדף – כנראה שאישרתי לו להישאר שם, ומהרגע שהספר התחיל לא היה לי מושג איך הוא הולך להמשיך.
זהו סיפור על אמנות ומלחמה, אך גם על חברות ואומץ. זהו רומן מתח היסטורי, ואמנם גם ספר זה מספר על מלחמת העולם השנייה, אך לעומת הספרים האחרים שקראתי וכתבתי עליהם כאן, בספר זה המוקד הוא האמנות, והשאלה המרכזית היא – כמה רחוק אמן מוכן ללכת עבור האמנות. ומהי התשובה? תצטרכו לקרוא את הספר כדי לגלות.
האם קראתן את "צבעים נמלטים"? אשמח לשמוע מה חשבתן על הספר בתגובות למטה ☺
