בתור תולעת ספרים רצינית, אני נוטה לקנות ספרים רבים רק בגלל שהם נכנסים לז'אנר שלי, שהוא בעיקר רומנים היסטוריים וספרי מתח. אבל באיזשהו שלב חשבון הבנק שלי זעק ואמר שהגיע הזמן להפסיק לקנות כל ספר ש"מתאים לי" והוא "בול אני!". אל הזעקה הזו הצטרפו גם מדפי הספרים ההולכים ומתמלאים שלי. וכך נפלה ההחלטה לקנות רק ספרים של סופרים שכבר קראתי את ספריהם האחרים, הסופרים שעכשיו אני מחוברת אליהם (אלא אם כן יאכזבו אותי, ואז ניפרד כידידים), הסופרים שיש לי איתם סיפור אהבה אמיתי, כמו דן בראון שאת הספר האחרון שלו קניתי בלי לקרוא את התקציר, כי אם זהו עוד ספר בעלילותיו של רוברט לנגדון, הדרך לקופה היא מהירה. וגילוי נאות – אם הייתי יכולה לבחור להיות מי אהיה כש"אהיה גדולה" – זו הגרסה הנשית של רוברט לנגדון.
את ספריה הקודמים של לורי נלסון ספילמן "רשימת המשאלות" ו"אבני הסליחה" אהבתי במיוחד מאחר והם גרמו לי לחשוב על הנקודה הספציפית בחיי בה אני נמצאת, ולשאול את עצמי שאלות חשובות. אך אל ספרה הקודם "מחברת הלב" פחות התחברתי, ולכן לא הייתי בטוחה שסיפור האהבה שלי עם לורי ימשיך לספר הבא.
אבל, הספר הזה הגיע אלי בהמלצה של חברה שמכירה את הטעם שלי בספרים, והחלטתי לתת לרומן שלנו צ'אנס נוסף. בקצרה – העלילה מספרת על משפחת פונטנה מאיטליה, שלפני מאות שנים הוטלה עליה קללה, והיא שכל בת שנייה במשפחה לא תזכה לאהוב. וכך עברו מאות שנים ועשרות ילדות שניות במשפחת פונטנה לא התחתנו ולא זכו באהבה. יום אחד דודה פופי, אחותה המסתורית והרחוקה של נונה (סבתא) רוזה מציעה לשתי בנות דודות צעירות במשפחתה, אמיליה ולוסי, שגם הן כמוה, בנות שניות, להצטרף אליה למסע לאיטליה, מסע של 8 ימים שבסופו תחגוג דודה פופי את יום הולדתה ה-80, ובאותו יום תינשא לאהבת חייה האבודה ותסיר את הקללה.
אני מודה שזה נשמע לא מציאותי ולכן זה גם פחות משך אותי, אך כמו שציינתי קודם, החלטתי לתת ללורי הזדמנות נוספת. במהלך המסע של פופי עם אמיליה ולוסי, מצאתי את מספרת הסיפורים שבלורי שאהבתי בספריה הקודמים, וחזרה אלי בספר זה. המסע המרתק באיטליה גרם לי לרצות כל כך לקנות כרטיס טיסה, לטוס מייד לאחת המדינות האהובות עלי, לבקר במקומות בהם ביקרתי בעבר כמו ונציה, ולהכיר מקומות חדשים כמו חופי אמאלפי. אך מעבר למסע באיטליה, עברתי גם מסע אישי משלי כשמצאתי נקודות דמיון בין סבתי המנוחה לאחיות רוזה ופופי. היה מוזר וקשה לקרוא סיפור בדיוני על משפחה שאופי הדמויות בה מזכיר כל כך את הבית, ובמיוחד בשבוע בו עברה שנה מאז מותה של סבתי.
המסע של בנות משפחת פונטנה הוא לא רק במטרה להסיר את הקללה הרובצת עליהן, אלא זהו מסע לגילוי עצמי של כל אחת מהן, ביחד ולחוד, חיבור לבבות, היסטוריה ואהבה.
והמסר הכי חשוב מהספר הוא – שאף פעם לא מאוחר מדי לרדוף אחרי החלומות שלנו, ולשנות את הגורל.
האם קראתן את "הזכות לאהוב"? אשמח לשמוע מה חשבתן על הספר בתגובות למטה ☺
