סיקור ספר: "החיים קצרים אל תקני את הנעליים" מאת שלי גרוס ומיכל לוי ארבל

כשראיתי את הספר הזה לראשונה על המדף בחנות, נמשכתי אליו תחילה בגלל הכריכה הצבעונית. כמובן, המראה החזותי תמיד מושך אותי קודם. וכשקראתי את שם הספר, גיחכתי, מה זה השם המצחיק הזה?? עברתי לידו כמה וכמה פעמים, חשבתי שהוא ידבר על מינימליזם, מלתחת קפסולה ובעצם יטיף לי על עולם האופנה, ויגיד לי "נו נו נו!" על הדרך שבה אני קונה בגדים.
אני לא יודעת למה אחרי המחשבות האלה החלטתי לפתוח את הספר, אבל היתה לי תחושה שעם כריכה כזו צבעונית וקלילה, גם מבפנים אני אמצא משהו דומה. ואכן כשדפדפתי בספר גיליתי בו באיורים יפים, ציטוטים, טבלאות ועוד, והחלטתי לתת לספר הזה הזדמנות.
אני מודה שהוא סיקרן אותי משתי סיבות: הראשונה היא שבמשך כל חיי מעולם לא זרקתי בגדים (מלבד אולי גרביים קרועות), ותמיד תרמתי בגד שלא היה לי שימוש בו עוד. חבל שבגד במצב טוב ייזרק אם מישהו אחר יכול ליהנות ממנו. זו תמיד היתה המחשבה שלי, בלי קשר לאיכות הסביבה. כבר בילדותי אמי ואני היינו מכינות שקים שלמים של בגדים "ישנים" ומביאות לעמותות ומקומות של יד שניה.
הסיבה השניה שהספר סיקרן אותי, היא שבשנים האחרונות התחלתי לשים לב קצת יותר להרגלי הצריכה שלי, והחלטתי ליישם את השיטה של one in one out, שהיא בעצם אומרת שאם קניתי בגד אחד, למשל ג'ינס, עלי להוציא מהארון ג'ינס אחר. כך אני לא צוברת ארון מלא בבגדים שאני לא לובשת וחושבת פעם נוספת לפני שאני קונה. וגם אני לא אהיה זקוקה לארון בגדים חדש ;).

אז קניתי את הספר עם השם המצחיק, וקראתי אותו בשקיקה. השפה קלילה וזורמת והספר מסקר נושאים רבים בתחום צריכת הבגדים, מהרמה הפסיכולוגית ועד האקולוגית. איך חנויות הבגדים משכנעות אותנו לקנות פריטי ביגוד מסוימים, אבל גם מה המחיר האמיתי של ייצור אותו בגד, ואני לא מתכוונת למחיר בשקלים.
אני בטוחה שמי שקוראת את זה לא תמימה, ויודעת שמאחורי התווית עליה כתוב made in china מסתתרת המציאות שרובנו, אם לא כולנו, מדחיקות – ניצול ילדים.
לא על זה מדבר הספר, זהו רק פרט אחד למחשבה שהספר מציג לנו בנוסף לאופציות רבות אחרות לצריכה אתית כמו קניה בחנויות יד שניה, קניה מחברות אתיות וכמובן קניה מתוצרת כחול לבן.

בספר תמצאו גם טבלאות מפורטות של הבדים השונים, ממה הם מיוצרים, מהי רמת העמידות שלהם וגם מהו הנזק הסביבתי שלהם לסביבה ברגע ש"נגמרת האהבה" ביניכן לבין אותו בגד, כפי שמתארות זאת המחברות. אחת התגליות שלי מהטבלה היא גרביונים. ייצורם מזהם מאוד את מקורות המים ולוקח לבד 30-40 שנים להתפרק!

אני יודעת שזה נשמע כמו מאמר לקריאה, אבל באמת שלא! מעבר לאינפורמציה החשובה הזו, ובואו נהיה כנות – כולנו יודעות שתעשיית האפנה תורמת מאוד להתחממות הגלובלית ואנחנו מרגישות את זה בכל שנה שעוברת, אך המידע הזה הוא באמת חשוב, והספר בעצם פוקח את עינינו למציאות בה אנו חיים, ומציע לנו פתרונות.
אם נשים את עניין האתיקה בצד ונתרכז בנושא הצרכנות שלנו, ובאמת נחשוב האם אנו זקוקות לכל הבגדים בארון שלנו, התשובה של רובנו אם לא כולנו, תהיה לא. יש לנו בארון מספיק בגדים ללבוש לפחות לחמש שנים הקרובות, אז למה אנחנו ממשיכות לקנות עוד ועוד? כי יש מבצע ממש טוב? כי אני חייבת את החולצה השחורה הזו, שכנראה יש לי גרסה אחרת ודומה לה בארון? וכאן המחברות עוזרות לנו לגלות איזה סוג של צרכניות אנחנו, עם תרשימים מקסימים הן עוזרות לנו לשנות את דרך החשיבה שלנו כשאנו נכנסות לחנות הבגדים.
ומלתחת הקפסולה והמינימליזם שחשבתי שיהיה כתוב עליהם בספר בהתחלה? גם עליהם תמצאו אינפורמציה מרתקת בספר.

האם אני חושבת שהספר מתאים לכולם? לא. אני חושבת שמי שמלומדת בנושא יכולה לוותר, אבל למישהי כמוני שבשנים האחרונות מיישמת את שיטת ה-one in one out, הספר הזה הוא השלב הבא. האם  עכשיו אני אשנה את כל הרגלי הצריכה שלי? לא, זה לא יצליח בבת אחת, אבל כל צעד קטן הוא משמעותי, זו התחלה.

לשמחתי אני לא הצרכנית הגרועה ביותר לפי הקטגוריות המוצגות בספר, אבל הרגע קניתי שני זוגות גרביונים חדשים, ואני מרגישה רע על זה! שמישהו ימצא פתרון אחר לגרביונים – ומהר!

האם קראתן את "החיים קצרים אל תקני את הנעליים"?
אשמח לשמוע מה חשבתן על הספר בתגובות למטה ☺