סיקור ספר: "צבעים נמלטים" מאת ליסה בר
לפני שאתחיל לתת את דעתי על הספר, ברצוני לציין שספר זה ישב אצלי על המדף במשך יותר משלוש שנים, ושקיבלתי אותו כמתנת פרידה מצוות עבודה
לפני שאתחיל לתת את דעתי על הספר, ברצוני לציין שספר זה ישב אצלי על המדף במשך יותר משלוש שנים, ושקיבלתי אותו כמתנת פרידה מצוות עבודה
אתן מכירות את התחושה הזו שספר שובה את לבכן בזכות הכריכה שלו? משהו בכריכת הספר עושה לכן הרגשה נעימה בלב, ובלי לשים לב אתן מגיעות
"סודות בית השמפניה" רק לפי השם נשמע לי מסתורי ורומנטי, ממש מתחשק למזוג כוס יין טובה, להדליק אש באח עצים שאין לי, להתכרבל בשמיכה נעימה
אני יושבת לכתוב את הביקורת מיד עם סיום קריאת הספר. ואני יכולה לתאר אותו במילה אחת בלבד – וואו. במבט ראשון כשראיתי את הספר בחנות,
כשראיתי את הספר הזה לראשונה על המדף בחנות, נמשכתי אליו תחילה בגלל הכריכה הצבעונית. כמובן, המראה החזותי תמיד מושך אותי קודם. וכשקראתי את שם הספר,
בתור תולעת ספרים רצינית, אני נוטה לקנות ספרים רבים רק בגלל שהם נכנסים לז'אנר שלי, שהוא בעיקר רומנים היסטוריים וספרי מתח. אבל באיזשהו שלב חשבון
אם קראתם את המטופלת השקטה, וסיכוי גדול שקראתם ואהבתם, אם לא התמכרתם לסופר החדש והמופלא אלכס מיכאלידס, אז בוודאי שקניתם את ספרו החדש "הבתולות" ברגע
הדי לאמאר היתה שחקנית קולנוע שהחלה את דרכה בהוליווד בסוף שנות ה-30 של המאה העשרים, ועלתה לגדולות במקביל לעלייתו של היטלר לשלטון, ופרוץ מלחמת העולם
יש ספרים שמההתחלה מושכים את העין בגלל הכריכה הצבעונית שלהם, ויש סופרים שמהקריאה הראשונה מתאהבים בהם. במקרה שלי עם דיינה ג'פריס – לא כך התחיל
לרומן שמתחיל אי שם לפני 800 שנים וממשיך בצורה סוחפת אל המאה ה-21, או רומן שקופץ בין העבר להווה, ומצד שני לא הייתי בטוחה שאני